המוקד בעתירה לבג"ץ: אפשרו למשפחות מהגדה לבקר את יקיריהן בבתי הסוהר; אסור שהמילים "מצב חירום", בדומה ל "שיקולי ביטחון"',יהפכו למילות קסם המתירות כל רסן של חוקיות, מידתיות והגינות

העתירה הראשונה נגד איסור ביקורי משפחות כלואים "ביטחוניים"

ביום 17.11.2025, הגיש המוקד להגנת הפרט יחד עם ארגונים נוספים עתירה לבג"ץ בשמם של שבעה תושבי הגדה המערבית נגד שירות בתי הסוהר (שב"ס), השר לביטחון לאומי והמפקד הצבאי של הגדה המערבית, בדרישה לבטל את האיסור על ביקורי משפחות לכלואים המסווגים כ"ביטחוניים" בבתי הסוהר הישראלים. לטענת העותרים, אין די בטיעון כללי ועמום של "צרכים ביטחוניים" בכדי להצדיק את הפגיעה המתמשכת בזכות הבסיסית של הכלואים לחיי משפחה, בפרט אחרי הפסקת האש שהושגה ברצועת עזה.

ביום 7.10.2023 הכריז שב"ס על "מצב חירום כליאתי" שמונע באופן גורף ביקורי משפחות של כלואים "ביטחוניים" בבתי הסוהר בישראל, שעוגן לאחר מכן בתיקון להוראת שעה. כפי ששמו מעיד, תיקון זה נועד לספק מענה חירומי לבתי הסוהר בעקבות פרוץ המלחמה בעזה, כאשר נקבע כי ההנחיות יתעדכנו מעת לעת בהתאם להתפתחויות ביטחוניות ואחרות. מאז, מעל לשנתיים לאחר פרוץ המלחמה, ולמרות השגת הפסקת האש, מדיניות מניעת הביקורים המוחלטת עומדת על כנה. הארכה נוספת של התיקון להוראת השעה, עד ליום 31.7.2026, אושרה על ידי הכנסת, והותירה 9,243 כלואים "ביטחוניים" – ביניהם קטינים, נשים ועצורים מנהליים שכלל לא נשפטו – בניתוק מוחלט מבני משפחותיהם.

בתגובה למציאות זו, החל המוקד ביום 26.1.2025 לשלוח פניות חוזרות ונשנות לנציבות שב"ס בדרישה לחדש באופן הדרגתי את ביקורי בני המשפחה בבתי הכלא. בפניותיו טען המוקד כי שיקולי זכויות אדם צריכים לעמוד בלב התנהלות המדינה – גם, ובמיוחד, בעתות חירום – ובפרט נוכח העובדה שמדובר במצב חירום שסופו לא נראה באופק. השב"ס דחה את הפניות, בטענה שיש בידיו חוות דעת ביטחוניות שמצביעות על סכנה ממשית בביקורי משפחות של כלואים "ביטחוניים".

לאחר הפסקת האש, הגיש המוקד פנייה נוספת לנציבות שב"ס ביום 25.10.2025 בבקשה לחדש את הביקורים. בפנייה נטען כי השינוי הניכר במצב הביטחוני שהביאה הפסקת האש ודאי מצדיק חידוש הדרגתי של ביקורי המשפחה, לאחר שנתיים ארוכות של נתק כמעט מוחלט מהעולם החיצון.

בעקבות אי-מענה מצד שב"ס, הגיש המוקד את העתירה הנוכחית לבג"ץ ביום 18.11.2025, ודרש את ביטולו של הנוהל המונע ביקורי משפחות, מפאת היעדר הצדקה ברורה ומבוססת להארכתו. בעתירה נטען כי התנהלות שב"ס מפירה את הזכות הבסיסית לחיי משפחה, שעומדת בלב המשפט הישראלי. עוד נטען כי האיסור מהווה ענישה קולקטיבית כלפי בני משפחות הכלואים, שנמנעת מהם הזכות לראות את יקיריהם על לא עוול בכפם.

בסיכום העתירה, הדגיש המוקד כי הארכת האיסור על ביקורי משפחה "תחת מעטה של מצב חירום שאין לו סוף" שוללת זכויות יסוד של עשרות אלפי כלואים ובני משפחותיהם, באופן שמרוקן מתוכן את התחייבות המדינה לשמור על זכויות נתיניה הצבאיים והכלואים בשטחה. החמרה זו מתווספת לשורה ארוכה של הרעות חמורות שחלו מאז פרוץ המלחמה בתנאי המחייה של הכלואים, שרבים מהם נעצרו עוד לפני 7.10.2023.

ביום 25.11.2025 דחה בג"ץ את עתירת המוקד בנימוק של אי מיצוי הליכים מנהליים מול השב"ס. בהחלטתו, ציין ביהמ"ש כי המוקד לא המתין מספיק זמן מאז משלוח המכתב האחרון.

מיצוי ההליכים והעתירה השנייה

באותו יום, שלחה יועמ"ש השב"ס מענה לפניית המוקד, ובו טענה כי השב"ס דבק בעמדתו כי אין לבטל את איסור הביקורים. במכתבה הדגישה היועמ"ש כי הסיכון הביטחוני בעניין זה נמשך, בטענות עמומות של "אי וודאות" בקרב הכלואים באשר לשחרורם.

במשך כחצי שנה, שלח המוקד שלוש פניות לנציבות שב"ס בבקשה לשקול מחדש את מדיניות איסור הביקורים, כאשר האחרונה מהם נשלחה ב27.04.2026. פעם אחר פעם, שב"ס חזר על עמדתו לפיה המצב הביטחוני אינו מאפשר ביקורי משפחות לכלואים "בטחוניים".

בעקבות כך, ביום 26.07.2026, הגיש המוקד, יחד עם שלושה ארגונים נוספים עתירה נוספת לבג"ץ נגד איסור ביקורי המשפחות. העותרים טענו כי החזקתם של כ-9,300 גברים, נשים וילדים בבידוד מוחלט ממשפחותיהם קרוב לשלוש שנים, ולאחר הפחתה משמעותית של עצימות הלחימה, מהווה הפרה מתמשכת של זכויותיהם הבסיסיות ביותר. בתוך כך, הדגישו העותרים שהשימוש המתמשך בטיעון הביטחוני על מנת להצדיק שלילה גורפת של זכויות הכלואים ה"בטחוניים" מסוכנת ולא מידתית - "אסור שהמילים 'מצב חירום', בדומה ל 'שיקולי ביטחון',יהפכו למילות קסם המתירות כל רסן של חוקיות, מידתיות והגינות".