לאחר מאבק משפטי של שמונה שנים, זוג אחים ילידי ירושלים שננטשו על ידי הוריהם יקבלו מעמד של תושבי קבע בעיר מולדתם

לאורך שמונת השנים האחרונות, ניהל המוקד מאבק משפטי ממושך לרשום זוג אחים ילידי ירושלים שננטשו על ידי הוריהם. האחים נולדו בירושלים בשנים 2010 ו2011 ובגיל צעיר הם ננטשו על ידי הוריהם, שהזניחו אותם ולא דאגו לצרכיהם הבסיסיים ביותר. כל אותו זמן, האדם היחיד שטיפל בהם הייתה סבתם, ס' . ביום 25.10.2018, ס', תושבת ירושלים המזרחית, הגישה בקשה באמצעות המוקד להגנת הפרט למשרד הפנים לצורך רישום נכדיה כתושבי קבע בירושלים.  האחים לא שיערו בנפשם שיצטרכו לחכות שמונה שנים ולעבור לא פחות משבעה הליכים משפטיים ואינספור הליכים מנהליים על מנת לממש את זכותם המולדת- להתגורר כחוק בעיר מולדתם.

רקע

ס' נולדה בירושלים המזרחית בשנת  1960 למשפחה קשת יום, ונישאה בצעירותה לתושב הגדה המערבית. בשנת 1986, נולדה לזוג ילדה בשם ר', שנרשמה במרשם האוכלוסין כתושבת הגדה המערבית. בשנת 1991 ס' נפרדה מבעלה ועברה להתגורר בירושלים יחד עם ביתה ר', שהייתה אז בת 4. ר' מעולם לא נרשמה כתושבת ירושלים, על אף שהייתה זכאית לכך מתוקף היותה בת לאם ירושלמית ומגוריה בירושלים.

בשנת 2012 נישאה ר' לתושב קבע מירושלים המזרחית וילדה שני בנים,  אך הוריהם לא פעלו לרשום אותם כתושבי ירושלים. שנתיים לאחר מכן, הזוג התגרש והאם קיבלה משמורת על ילדה, במשותף עם אמה - סבתם. נוכח הזנחה מתמשכת מצד הוריהם, ביום 26.06.2018 הועברו הבנים לקלט חירום, ומאז נשארו בחסות רשויות המדינה. האם, שסבלה ממצב סוציו-אקונומי קשה, זנחה לגמרי את הטיפול בילדיה. כתוצאה מכך, סבתם, ס', הפכה למשמורנית היחידה שלהם בפועל, וטיפלה בהם בסופי שבוע ובחגים, כאשר לא שהו במסגרות הרווחה שבהן הושמו.

במקביל, ס' פנתה למוקד על מנת לסייע לה לרשום את נכדיה כתושבי קבע של ירושלים. מאחר שהילדים הינם חסרי ישע שתלויים במדינה לצורך הישרדותם היומיומית, הבטחת מעמד קבע בירושלים היא צעד חיוני במיוחד שיאפשר להם לקבל את מלוא הזכויות המגיעות להם. ביום 25.10.2018 הגישה בקשה לרישום ילדים למשרד הפנים, אך תהליך הרישום התברר כפרוצדורה סבוכה והצריך ליווי משפטי ממושך. למעשה, רק בעקבות מספר פניות לערכאות שיפוטיות הצליח  המוקד להבטיח את זכותם הבסיסית של הילדים להתגורר כחוק בביתם.

ההליכים המשפטיים:

עוד מהחודשים הראשונים, התנהלות הרשויות התאפיינה בסחבת בירוקרטית והחלטות סירוב לא מבוססות. בקשת רישום הילדים  הראשונית לא זכתה למענה במשך שנה וחצי. רק אחרי שהגיש המוקד ערר אי מענה, החזיר משרד הפנים תשובה לבקשה. ביום 20.05.2020, סירב משרד הפנים לבקשה, בטענה שהאמא עודנה בחיים ומסוגלת לטפל בילדיה, ולכן בקשת רישום הילדים צריכה להיות על שמה. המוקד הגיש ערר פנימי על ההחלטה, ובה הביא ראיות לאי כשירותה של האם לטפל בילדיה ולעובדה שסבתם היא האפוטרופסית החוקית שלהם.

בעקבות הערר, ביום 08.08.2021 התקבלה ההחלטה שלפיה הילדים יירשמו במעמד זמני מסוג א/5 לשנתיים. בתום השנתיים ובמידה ולא יחולו שינויים בנסיבות מעמדם ישודרג לקבע. אלא שבמעמד החידוש, נתקלה ס' בבעיה נוספת. במקום לשדרג את מעמדם של נכדיה, כפי שהובטח, הרשויות האריכו את מעמדם הזמני ללא שדרוג, בניגוד לנהלים. גם במקרה הזה, הגיש המוקד ערר פנימי נגד ההחלטה, שהצריך לא פחות משני עררי אי מענה כדי לקבל התייחסות. לא די בזאת, אלא שביום 31.10.2024 כשההתייחסות לבסוף הגיעה, הרשויות טענו כי המעמד הזמני שניתן שלוש שנים מוקדם יותר ניתן בשוגג, והחליטו לבטלו ולהעביר את התיק לוועדה הבין המשרדית לעניינים הומניטריים.

לאחר שמשרד הפנים סירב לערר פנימי שהוגש נגד ההחלטה הדרקונית, הגיש המוקד ערר נוסף לבית הדין לעררים ביום 20.01.2026. בערר, התייחס המוקד לפרשנותו הצרה והמחמירה של משרד הפנים לתקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974, הקובעת כי יש להשוות את מעמדם של ילדים תושבי ישראל למעמד הוריהם או האפוטרופוסים שלהם. משרד הפנים טען כי במקרה הזה, מעמדה של אימם שהינה תושבת הגדה המערבית הוא הקובע.

בערר נטען כי הפרשנות של משרד הפנים מתעלמת מהתכלית ההומניטרית שמאחורי תקנה 12 – שמירה על התא המשפחתי ועל זכויות אדם בסיסיות של ההורים\אפוטרופוסים והילדים כאחד. עוד נטען כי משרד הפנים התעלם ממספר עובדות מרכזיות שלהן חשיבות מכרעת למקרה. כך למשל, לא ניתנה כלל התייחסות לכך שהסבתא היא האפוטרופוסית החוקית של הילדים והיא מי שמטפלת בהם בפועל. כמו כן, לא נלקחו בחשבון השפעות של ביטול המעמד על שני ילדים, שירושלים היא ביתם היחיד והינם חסרי כל מעמד בעולם.

בעקבות הערר, ביום 06.07.2026, רשות הפנים הודיעה כי היא החליטה להיענות לבקשה לשדרג את מעמדם של שני הילדים למעמד קבע, מלפנים לשורת הדין ומבלי להכריע בסוגיה העקרונית. עבור האחים עודאי וסאמי, כיום נערים בני 14 ו-15, ההחלטה מסמנת את תחילתו של עידן חדש של יציבות. בפעם הראשונה בחייהם, הם רשאים לחיות בביתם ללא סכנת גירוש, יחד עם סבתם – הדמות ההורית היחידה בחייהם, ולקבל את מלוא הזכויות המגיעות להם כתושבי קבע והחיוניות לשיקומם.

עם זאת, המקרה ממחיש כשלים חמורים בהתנהלות הרשות. אין הצדקה לכך שרישומם של ילדים שנולדו וגדלו בירושלים, ואשר שהו במשמורת המדינה תחת השגחתה של אפוטרופוסית תושבת ירושלים, יחייב הליך משפטי ממושך וסבוך. חמור מכך, נסיבות חייהם הקשות של הילדים, אשר היו אמורות להישקל לטובתם ולהגביר את ההגנה הניתנת להם, שימשו את משרד הפנים דווקא כעילה לשלילת מעמדם ולהפרדתם מהדמות ההורית היחידה שנותרה להם. בכך עושה משרד הפנים שימוש בחוק שנועד להגן על שלמות התא המשפחתי באופן החותר תחת תכליתו ופוגע בזכותם הבסיסית של הילדים לחיי משפחה.