המוקד להגנת הפרט - המוקד בעתירה נגד גירושה של אלמנה בעלת אזרחות זרה שהייתה נשואה לתושב הגדה המערבית במשך 17 שנים: הזכות לחיי משפחה אינה כלי מדיני שניתן לסחור בו
חזרה לעמוד הקודם
23.09.2026

המוקד בעתירה נגד גירושה של אלמנה בעלת אזרחות זרה שהייתה נשואה לתושב הגדה המערבית במשך 17 שנים: הזכות לחיי משפחה אינה כלי מדיני שניתן לסחור בו

מזה שנים רבות, המדינה נוהגת בזכותם הבסיסית של תושבים פלסטיניים לחיי משפחה כאל זכות יתר שניתן לשלול אותה בהתאם לשיקולים מדיניים וביטחוניים; זהו המקרה גם כאשר תושב פלסטיני בוחר לקשור את חייו עם בן או בת זוג ממדינה זרה. על פי הסכם הביניים הישראלי פלסטיני, בקשות לרישום בן זוג זר במרשם האוכלוסין הפלסטיני ("בקשות הסדרה") אמורות להיבחן על ידי הרשות הפלסטינית ולקבל אישור של ישראל. אלא שבפועל, כחלק משליטתה של ישראל על מרשם האוכלוסין הפלסטיני, ישראל היא שבוחנת את הבקשות  ומחליטה האם לאשר או לדחות אותן. על פי מדיניות מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), שעוגנה בנוהל "כניסה ושהייה של זרים לאזור יהודה ושומרון" משנת 2022, הבקשות לא נבחנות לגופן, אלא על פי הנחיות שניתנות על ידי הדרג המדיני, לרבות מכסות שריריות ומצומצמות. בפועל, בדיקתן של בקשות ההסדרה הינו תהליך שעשוי לקחת שנים ארוכות, ופעמים רבות מסתיים בסירוב. בעקבות זאת, אלפי אזרחים זרים המתגוררים בגדה המערבית מסתמכים על היתרים זמניים  שחידושם תלוי באישור תקופתי מצד רשויות המדינה. למרות שלוש עתירות שהגיש המוקד בנושא, והצהרות של המדינה על עבודות מטה לתיקון הנוהל, נוהל "כניסה ושהייה של זרים לאזור יהודה ושומרון" בניסוחו המקורי משנת 2022 עדיין תקף, וממשיך להגביל את זכותם לחיי משפחה של אלפי אזרחים זרים שמתגוררים בגדה, ולהכפיף אותם לשיקולים מדיניים.

המקרה של ח', אלמנה בעלת אזרחות אמריקאית שנישאה לתושב הגדה לפני למעלה מ-17 שנה, מהווה דוגמה להשלכות ההרסניות של הנוהל על חייהם של אזרחים זרים המתגוררים בגדה. ביום 15.7.2009, לאחר חתונתם, הגישו גברת ח' ובעלה בקשת הסדרה לצורך חיים משותפים בגדה המערבית. הבקשה, שהועברה לצד הישראלי על ידי הרשות הפלסטינית, נותרה ללא מענה. בינתיים, הזוג ניהל את חייו בגדה המערבית ואף הביא לעולם שני בנים שנרשמו כתושבי קבע של הגדה. במשך כל אותם שנים, גברת ח' חייה בגדה מכוח היתרים מתחדשים.

ביום 20.12.2024, למעלה מ15 שנים לאחר נישואיהם, בעלה של גברת ח' נהרג בתאונת דרכים. שנה לאחר מכן, רשויות המדינה הודיעו לה כי עליה לעזוב את הגדה בתוך 3 חודשים. לדידם, מאחר שבן זוגה אינה עוד בין החיים, היא אינה עוד זכאית לאשרות שהייה מתחדשות. זאת, לטענתם, משום שהנוהל מאפשר שהייה בגדה המערבית רק לצד בן זוג, אך לא לצד ילדים.

עתירת המוקד

ביום 10.09.2025, הגיש המוקד, באמצעות עו"ד יותם בן הלל, עתירה למתן צו על תנאי בבקשה להסדיר את מעמדה של גברת ח' ולתקן את הסעיפים בנוהל שהובילו להפרת זכויותיה וזכויותיהם של רבים אחרים המבקשים לנהל חיי משפחה בגדה המערבית. בעתירה, ציין המוקד כי לא נותרה לח' משפחה בארצות הברית, מלבד אח אחד. אביה של ח' אינו בין החיים והיא אינה בקשר עם אמה. בפועל, הוריו של בעלה שמתגוררים בגדה הם אלו שמסייעים לה בעת הצורך. עוד צוין כי ילדיה, שכיום בני 11 ו-16, נולדו וגדלו בגדה המערבית ואינם מכירים בית אחר. אם כן, שלילת היתריה של ח' תאלץ אותה לבחור בין להיפרד מילדיה ולעבור לארצות הברית לבין לקחת את ילדיה איתה ולעקור אותם ממרכז חייהם.

עוד הדגיש המוקד כי המקרה של גברת ח' ממחיש את הפגיעה הנרחבת שגורם הנוהל החדש בזכותם הבסיסית של תושבי הגדה לחיי משפחה – זכות המוכרת בדין הישראלי והבינלאומי ואף מעוגנת בהסכם הביניים בין ישראל לרשות הפלסטינית. הנוהל החדש, שמתיר לרשויות המדינה לבחון את הבקשות בהתאם להנחיות הדרג המדיני "מקבע את עמדתה הבלתי חוקית של ישראל לפיה זכות זו היא כלי מדיני, וניתן לסחור בה", ומהווה אמצעי שליטה ישיר בחייה האזרחיים של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים.

ביום 18.03.2026, הגישה המדינה תגובה מקדמית בעתירה, שבה טענה כי מאחר ואין כל אינדיקציה כי בקשתה של גברת ח' להסדרת מעמד הגיעה לצד הישראלי, אין לרשויות המדינה חובה להידרש אליה. בתגובתו, הציג המוקד בפני בית המשפט מספר הוכחות לכך שהבקשה נשלחה לצד הישראלי, ואף הפנה לתזכורת שנשלחה על ידי הרשות הפלסטינית בשנת 2025. אחרי בחינה מחודשת, רשויות המדינה אישרו שאכן התקבלה בקשת הסדרה מהרשות הפלסטינית, בניגוד לטענתם הראשונית, אבל צמצמו את עובדה זו לפרט טכני ושולי והמשיכו לטעון כי דין העתירה להימחק.

במקום לבחון את הבקשה, החליטו רשויות המדינה להציע "פשרה" לאקונית - לתת לעותרת מעמד מתחדש עד שילדיה יהפכו לבגירים, ולאחר מכן היא תיאלץ לעזוב את הגדה המערבית לצמיתות.  בתגובתו מיום  27.08.2026, הדגיש המוקד כי החלטה זו לא מהווה מענה לסעד שמבוקש בעתירה. עמדת המדינה מתעלמת מהבקשה שהוגשה לפני 17 שנה, לא נדרשת לזכותה הבסיסית של גברת ח' לחיות יחד עם ילדיה, ואף לא מתייחסת לכשלים העקרוניים בנוהל שהובילו למצב זה מלכתחילה.  בית המשפט הורה למדינה להגיב לטענות אלו עד יום 11.10.2026.